באופן עקרוני, ניתן לומר כי צוואה הינה מסמך / אקט משפטי בה רשאי האדם לקבוע למעשה את זהותם של אלו אשר יירשו את עיזבונו (ובאיזה שיעור) לאחר יום מותו, אולם, יש לציין, כי עריכת הצוואה איננה פעולה העולה בגדר חובה, שכן, נתונה היא להחלטתו ורצונו של כל אדם באשר הוא, כאשר ברירת המחדל במצב בו אדם לא השאיר אחריו צוואה (או שזו איננה בעלת תוקף משפטי מחייב) הינה חלוקת עיזבונו של המנוח בהתאם לסדרי הירושה הקבועים בחוק.
מכל מקום, והואיל כי בצוואה עסקינן, בחרתי לפרט באופן קצר ותמציתי את ארבעת הדרכים האפשריות והקבועות בחוק הירושה לעריכת צוואה אשר תהא בעלת תוקף משפטי מחייב, וכדלהלן:
צוואה בכתב יד – צוואה זו, אשר מופיעה בסעיף 19 לחוק הירושה, הינה למעשה הדרך הקלה, הפשוטה והנגישה ביותר לכל אדם המעוניין בכתיבת צוואה, שכן, על מנת שצוואה זו תהא תקפה ובעלת תוקף משפטי מחייב נדרשים למעשה 3 תנאים מרכזיים ופשוטים אשר חובה כי יתקיימו:
- כתב יד של המצווה – על הצוואה להיכתב אך ורק בכתב ידו של המצווה עצמו ולא על ידי אדם אחר (וגם לא תודפס).
- חתימה של המצווה – חלה חובה כי על הצוואה תופיע חתימתו האותנטית של המצווה.
- ציון תאריך – במסמך הצוואה חובה כי יצויין תאריך כתיבתה וזאת על מנת לוודא הן כי מדובר בצוואה האחרונה שנכתבה על ידי המצווה והן כדי לוודא את אמיתות ונכונות הצוואה.
הערה: על אף כי זוהי הדרך הפשוטה והנגישה ביותר לעריכת צוואה הנני סבור כי זו האפשרות הפחות מומלצת ומתאימה ברוב המקרים, שכן, צוואה שכזו עלולה להיות חשופה לטענות בדבר פסילתה וכיוצ"ב וחוסר תוקפה המשפטי נוכח הנסיבות ומצב הדברים שבהן נערכה.
צוואה בעדים אשר מופיעה בסעיף 20 לחוק הירושה הינה קרוב לוודאי הצוואה הנפוצה ביותר במחוזותנו (בדר"כ נעשית ע"י עורך דין) כאשר על מנת שתהא היא בעלת תוקף משפטי מחייב יש למלא אחר מספר תנאים מרכזיים אשר חובה כי יתקיימו במעמד אחד בלבד תוך סדר הפעולות הספציפי שלהלן:
- הצוואה הינה בכתב – על הצוואה חובה להיות כתובה, כאשר אין זה משנה אם בכתב יד או מודפסת.
- ציון תאריך – בדומה ל"צוואה בכתב יד", גם בצוואה בעדים חובה כי על מסמך הצוואה יצויין תאריך עריכתה (גם בעניין זה ניתן בכתב יד או בהדפסה).
- הצהרתו של המצווה – על המצווה חובה להצהיר בפני שני עדים כי הצוואה שעליה הוא עומד לחתום היא אכן צוואתו, כאשר לאחר הצהרתו זו יחתום הוא על הצוואה בכתב ידו בפני אותם שני העדים.
- אישור וחתימת העדים – מיד לאחר הצהרת המצווה וחתימתו על הצוואה (כאמור בסעיף 3 שלעיל) העדים יאשרו למעשה כי המצווה הצהיר בפניהם שזוהי אכן צוואתו וכי חתם הוא בנוכחותם על הצוואה, כאשר אישורם של העדים יהא בכתב ובצירוף חתימתם (בכתב יד בלבד) על גבי הצוואה.
הערה: חשוב ביותר לציין כי העדים בצוואה מסוג "צוואה בעדים" אינם יכולים למעשה להיות "נהנים" או יורשים על פי הצוואה ולכן ככל שאדם חפץ לרשמו של אדם אחר כיורש בצוואתו הרי שזה לא יכול לשמש כעד לצוואה זו.
צוואה בפני רשות המופיעה בסעיף 22 לחוק הירושה הינה למעשה צוואה אשר נעשית תוך אמירה מילולית של דבר הצוואה על ידי המצווה בפני נציג הרשות, או כאשר המדובר בצוואה כתובה אשר הוגשה על ידי המצווה לנציג הרשות (והם: שופט או רשם בבית משפט, חבר בית דין דתי, רשם לענייני ירושה ונוטריון) אשר תיעשה באופן הבא:
- על המצווה לאמור את צוואתו (בעל פה) לנציג הרשות או להגיש לו אותה בכתב, כאשר במידה ומדובר בצוואה בעל פה על נציג הרשות לרשמה לפניו ולהקריאה בחוזר בפני המצווה.
- ככל שמדובר במצב בו הצוואה הכתובה אשר הוגשה לנציג הרשות נכתבה בשפה אותה המצווה אינו מבין אזי על נציג הרשות להקריא בפני המצווה את דברי הצוואה בשפה אותה הוא מבין תוך שימוש במתורגמן.
- מכל מקום, ובהתאם לאמור לעיל הרי כי לא נדרשת בהליך זה חתימתו של המצווה אלא הצהרתו בפני נציג הרשות כי הצוואה האמורה הינו אכן צוואתו שלו.
- לבסוף, על נציג הרשות לאשר על פני הצוואה שהיא אכן נרשמה וכי המצווה הצהיר בפניו שזוהי אכן צוואתו.
צוואה בעל פה כאמור בסעיף 23 לחוק הירושה (אשר ידועה גם כ"צוואת שכיב מרע") הינה אפשרות הקיימת לאדם לערוך את צוואתו כאשר נמצא הוא במצב של ערש דווי או אדם הרואה את עצמו "כאדם העומד מול פני המוות בשל נסיבות מצדיקות זאת" ובתנאי כי לא קיימת לו כל אפשרות אחרת לעריכת צוואתו (קרי, אף אחת מ-3 האפשרויות האחרות לעריכת צוואה המתוארות לעיל אינן אפשרית בשל נסיבות העניין).
הערה: לעניין זה חשוב לציין כי "מצב בו אדם הרואה עצמו בפני המוות" הינו מצב אשר נבחן בראייה סובייקטיבית של מצב הדברים לפיה הוא אכן נמצא בתוך סכנת חיים ברורה וממשית, ואילו "נסיבות המצדיקות זאת" ייבחנו בראייה אובייקטיבית ככאלו שאכן מצדיקות תחושה של עמידה מול פני המוות בשל נסיבות העניין.
כך, ובשל מהותה וחשיבותה של צוואה מסוג זו הרי כי למען קיומה ותוקפה המשפטי נדרשים להתקיים תנאים נוקשים במיוחד, וכדלהלן:
- האדם אשר נמצא על ערש דווי או האדם אשר רואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, אל מול פני המוות יהא רשאי לצוות בעל פה על צוואתו וזאת בפני שני עדים אשר מבינים את שפתו.
- חובה על העדים לרשום בצורה מדוייקת זכרון דברים לצוואתו של המצווה אשר יכלול את תוכן הציווי של המצווה (תוך המהירות האפשרית לאחר שאלו נאמרו בפניהם על ידי המצווה), תאריך של הציווי וכן את נסיבות העניין.
- העדים נדרשים לחתום על זכרון הדברים ולהפקידו בפני הרשם לענייני ירושה.
הערה: צוואה מסוג זו הינה צוואה אשר למעשה בטלה מעיקרה לאחר פרק זמן של חודש ימים וזאת במידה שנסיבות העניין אשר הצדיקו את עריכתה (נכון דאז) חלפו להם וכמובן בתנאי שהמצווה נמצא עודנו בחיים. לדוגמא אדם אשר החלים ממחלה או שרד מלחמה קשה.
כמו כן, "בצוואה שבעל פה" ניתנת למעשה האפשרות בה העד לצוואה או בן זוגו יהיו "נהנים" ויורשים בצוואה וזאת בניגוד לצוואה מסוג צוואה בעדים שם הדבר איננו אפשרי.
מכל מקום, ובהתאם לאמור לעיל, הרי כי בפני האדם החפץ בכתיבתה ועריכתה של צוואה ישנם למעשה ארבעה דרכים אפשריות לכך, כאשר לכל אחת קיימים התנאים והכללים אשר חלים ונדרשים בעניינה. כמו כן, ובנוסף לאמור לעיל להלן היבטים ותנאים כלליים אשר ראוי להדגיש כאשר עוסקים בענייני עריכה וכתיבה של צוואות:
כל אדם רשאי לערוך צוואה – באופן עקרוני, הרי כי כל אדם באשר הוא רשאי לערוך צוואה, וזאת למעט כאלו אשר הוחרגו מכלל זה, וביניהם: קטינים, מי שהוכרז כפסול דין ואדם שאינו יודע / יכול להבחין בטיבה של צוואה (לדוגמא: בשל מחלה, גיל מבוגר, קבלת טיפול וכדומה).
שינוי וביטול צוואה – בעניין זה חשוב להדגיש כי צוואה תמיד ניתנת לשינוי ולביטול וכי לא ניתן להתנות על כך בשום דרך שהיא.
חוות דעת רפואית – במידה ומדובר באדם מבוגר ו/או חולה החפץ בכתיבה ועריכה של צוואה אזי מומלץ ביותר לדאוג לקיומה של חוות דעת רפואית עדכנית ליום עריכת הצוואה אשר יש בה כדי להעיד על כשרותו השכלית והמשפטית בעריכת הצוואה. דבר זה עשוי למנוע בעתיד טענות התנגדות לצוואה העשויות לפסול אותה, כאשר הנפוצות שבהן: היעדר כשירות משפטית של המצווה והשפעה בלתי הוגנת וכדומה.
העמדת תנאי מקדים – כך, אדם רשאי למעשה להורות בצוואתו כי יורש עתידי יקבל את חלקו בעיזבון המנוח רק במועד התקיימו של תנאי מסויים אשר מנוי בצוואה (אשר עליו להיות סביר). כך לדוגמא אדם רשאי לצוות בצוואתו כי בנו יקבל את חלקו בעיזבון האב רק לאחר שבנו יתחתן או יגיע לגיל 18.
לסוף דבר, אין כל ספק כי עריכת הצוואה הינה פעולה חשובה ונדרשת ביותר אשר עשוייה למנוע בעתיד מבני משפחתכם את קיומם של סכסוכים רבים, קרעים משפחתיים והליכים משפטיים מייגעים, ולכן מומלץ ביותר שתהא גם לכם צוואה בעלת תוקף משפטי מחייב, אשר לשם כך יש להתייעץ.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ משפטי. המדובר בתיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. כל העושה שימוש כלשהוא באמור לעיל יהא הדבר באחריותו הבלעדית ולעו"ד אלרם זלזניק לא תהא כל אחריות בגין כך.
